bᵊlīmā בְּלִימָה ‘le néant’ (hébreu)

Étymologie^?: vient de bᵊlī בְּלִי ‘pas’ et mā מָה ‘que’
Racines: בלי מה מה מ מ מה

bᵊlīmā n, m
1) néant, rien